דומר לבנין ופיתוח בעמ נ' ישיבה ובית כנסת ובית מדרש לאברכים ע"ש הגאון רבינו יוסף חיים זיע"א

החלטה

א. מבוא

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן שהגישה המבקשת – הנתבעת, כנגד תביעה כספית ע"ס 193,204 ₪, שהגישה כנגדה המשיבה – התובעת, בהליך של סדר דין מקוצר.

התביעה הוגשה על ידי המשיבה לתשלום יתרת התמורה, בגין עבודות לבניית שלד אשר בוצעו על ידה, על פי הזמנת המבקשת, בהתאם להסכם קבלנות, נספח א' לכתב התביעה (להלן: "ההסכם").

הבקשה למתן רשות להתגונן שהגישה המבקשת נתמכה בתצהירו של מר פלטיאל יחזקאל, המשמש כיו"ר המשיבה (להלן: "פלטיאל"), וכן בתצהירו של מר שאול כהן אשר ביצע בזמנים הרלבנטיים מטעמה של המבקשת, את הפיקוח על בניית השלד, שביצעה המשיבה (להלן: "שאול").

ביום 25.10.10, התקיים בפניי דיון בבקשה, במהלכו נחקרו מצהירי המבקשת על תצהיריהם. כן סיכמו בפניי ב"כ הצדדים טענותיהם בעל-פה.

ב. טענות המבקשת

במסגרת תצהיריהם של מצהירי המבקשת נטען על ידם כדלקמן:

על פי ההסכם התחייבה המשיבה להשלים את העבודות עד ליום 1.7.02, כאשר מועד תשלום כל יתרת התמורה נקבע בהסכם עד ליום 1.8.02. לפיכך נטען כי משחלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בדין, אין להיזקק לתביעה שהוגשה על ידי המשיבה רק ביום 25.3.10.

המשיבה לא עמדה בהתחייבותה להשלים את העבודות על פי ההסכם עד ליום 1.7.02, ובפועל אלה נסתיימו רק בסוף חודש אפריל 2004, קרי באיחור של 22 חודשים. לפיכך, זכאית המבקשת לטענתה על פי סעיף 4.3 להסכם לפיצוי מוסכם בסכום השווה ל – 300$ בגין כל יום איחור, ובסה"כ לסך של 132,000$.

המשיבה הפרה את הוראות ההסכם כך שבנתה את המרתף – המרחב המוגן ברוחב הקטן ב-30 ס"מ ברוחב המצוין בתוכנית הבנייה, כך שבמקום לבנותו ברוחב של 180 ס"מ, זה נבנה על ידה ברוחב של 150 ס"מ. לטענת המבקשת הסטייה האמורה ברוחב המרחב המוגן גורמת למניעה של קבלת אישור הג"א , כמו גם קבלת טופס 4 ותעודת גמר לבניין.

עד היום לא השלימה המשיבה את כל העבודות שהוטלו עליה על פי ההסכם; המשיבה לא דאגה לניקוי בור איסוף הביוב ובורות האוצרות והמקוואות, לא השלימה את פרזול המרחב המוגן וכן לא דאגה לסגירה נאותה של החלונות והפתחים בבניין. עוד נטען כי המשיבה לא הציבה את הסולמות המיועדים למרחבים המוגנים, לא פיקה פיגומים, וכן לא ביצעה בדיקת אטימות למרחב המוגן במרתף.

במהלך חקירת מצהירי המבקשת אושרה על ידם הטענה, כפי שהינה מופיעה בכתב התביעה, לפיה בעקבות טעות מדידה של המשיבה הוקם שלד הבניין בסטייה של 40 ס"מ, אולם גם לאחר הסטייה נותר השלד במסגרת קווי הבניין.

ג. דיון והכרעה

הלכה פסוקה כי נתבע המבקש לקבל רשות להתגונן לפרט כראוי את טענותיו ובלשון ביהמ"ש בע"א 543/86 פד"י מב (3) עמ' 343 :"מקובלת עלינו מקדמת דנא ההלכה כי נתבע המבקש רשות להגן חייב להכבד ולהכנס לפרטי העובדות...".

ראה בעניין זה גם ע"א 465/89 פד"י מה (1) עמ' 70.

טענת קיזוז הינה בבחינת טענת הגנה ראויה שייתכן ליתן בגינה רשות להתגונן וזאת בטענת קיזוז הנטענת לפרטיה כאשר על המבקש להכנס לפרטי טענת הקיזוז, ליתן סכומים מדויקים אותם הוא מבקש לקזז, ולפרט את החישוב המדויק וזאת על העובדות העומדות ביסוד הטענה.

דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת שעליה ניתן לבסס טענת קיזוז המצדיקה מתן רשות להתגונן.

בע"א 544/81 פד"י לו (3) בעמ' 529 ,קבע ביהמ"ש לעניין הדרך בה יש לטעון טענת קיזוז בתצהיר. "כבר נפסק פעמים רבות כי נתבע המבקש רשות להגן צריך להכבד ולהכנס לפרטי הגנתו... וטענת קיזוז אינה יוצאת מכלל זה, כבר נאמר שמי שמבקש רשות להתגונן בטענה שיש לו תביעה שכנגד חייב להעלות את תביעתו בתביעה נגדית מסוימת וברורה שנטענה בתצהירו של מבקש הרשות להתגונן, כדרך שטוענים תביעה בפרשת תביעה".

ראה למשל ע"א 579/85 פד"י מ (2) עמ' 765 בו קובע ביהמ"ש כי טענה סתמית בדבר הפסד כספי כביכול של 30,000 דולר ללא ראיות מדויקות, בדבר שיעורו של הסכום, ודרך התהוותו וחישובו אין גם בהן כדי לבסס טענת קיזוז וטענה כזאת יש לראותה כנטענת על דרך הסתם.